<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף נ.</h2>
הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, היה כותב שנים ושלשה שמות כאחת הרי זה מפסיק ביניהן וכותבן. הטובל את הקולמוס לכתוב בו את השם לא יתחיל מאותו שם, אלא מתחיל מאותו שלפניו. המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה אמר ר' ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וכת' לא תעשון כן לה' אלהיכם. ובפרק אלו עוברין זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת. ושמיע לן דהאידנא איכא הרבה מן הסופרים דאין כותבין בו השמות, אלא מניחין חלק במקום השמות, וכשמסיימין ספר תורה כולו מטהרין עצמן וכותבין כל השמות כלן. ואיכא נמי מנהון מאן דמיתי בי עשרה כשכותבין, ולאחר שכותבין מפטירין בקדיש יתגדל ויתקדש כוליה קדישא. והאי מנהגא לא ידיע לן ולא בריר לן טעמא, שהרי לא מצאנוהו בתלמוד. וקשי לן הא דכתבינן לעיל, הטובל את הקולמוס לכתוב בו את השם לא יתחיל מאותו השם, אלא מתחיל מאותו שלפניו, ולא בדיק לן הא מלתא. גרסי' בפרק הנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] ההוא דאתא לקמיה דר' אמי וכו' עד שאני אומר כל ספר תורה שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום. תנו רבנן [שבת ק"ג ע"ב] וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב לעיינין אלפין ולאלפין עיינין ביתין כפין כפין ביתין וכו' עד פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה. (או שכתבם) [כתבה] כשורה או שכתב השורה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. ירושלמי [מגילה פ"ה ה"ט] כל האותיות [הכפולות] באל"ף בי"ת כותב את הראשונות בתחלת התיבה ובאמצעית התיבה, ואת האחרונות בסופה, ואם שינה פסול. כל הכ"ב אותיות הכתובות עם השם מלפניו הרי אלו נמחקין כגון לה' בה', כל האותיות הכתובות עם השם מלאחריו הרי אלו קדש ואין נמחקין כגון אלהינו אלהיכם. אלו שמות שאין נמחקין הכותב את השם בד' אותיות, בי"ה, בא"ד, אלהים, אלהינו, אלהיך, אלהיכם, שדי, צבאות, אהיה אשר אהי'. כתב א"ד מה', א"ה מאהיה, ש"ד משדי, צ"ב מצבאות, הרי אלו נמחקין, ומוחק את טפלותיהן, לאלהים מוחק ל', לה' מוחק ל'. כתב י"ה מד' אותיות, אל אלהים אינו מוחק. תני ר' יוסי כתבנים אומנים היו בירושלים והיו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול במקום אחר ופקדו שרי צבאות בראש העם. כל השמות הכתובין באברהם קדש חוץ [מאחד] ויהי כאשר התעו אותי אלהים. כל השמות הכתובין במיכה אע"פ שכתובין בי"ה הרי אלו חול, חוץ מזה כל ימי היות בית [ה]אלהים בשילה. כל השמות הכתוב' בנבות אע"פ שכתובין (בא"ד) [בא"ל] הרי אלו קדש, ברך נבות אלהים ומלך. אבל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד גבור תמים הרי אלו חול. ואלו שמות שאין נחלקין עמיאל, עמישדי, צוריאל, צורישדי, גמליאל, פדהאל אין נחלקין. ואלו שמות שהן נחלקין בית אל, בית און, וחרה אף, וחרה אפי, פוטי פרע, צפנת פענח, הללויה, רב ושמואל חד אמר הללויה נחלק, וחד אמר אינו נחלק, מאן דאמר נחלק אינו נמחק, מאן דאמר אינו נחלק (אינו) נמחק. והני כללי הכי נפקי מתלמוד דידן דגרסי' בפרק שבועת העדות [שבועות ל"ה ע"א] [אלו] שמות שאין נמחקין כגון אל, אלוה, אלהים, אלהיך, אלהיכם, אלהי, אלהיהם, אהיה אשר אהיה, א"ד י"ה, שדי, אל מאלהים, י"ה מד' אותיות, אבל הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, האמיץ, החזק, חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד [הרי אלו נמחקין]. כתב ש"ד משדי, צב מצבאות מוחק, ואמר ר' יוסי צבאות כולו מוחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם צבאות ישראל, אמר שמואל הלכה כר' יוסי. וכל הטפל לשם מלפניו נמחק, כגון לה' מה' וה' בה' כה'. ובשאלתות דרב אחא מוסיף היי' שיי' ויהיב סמנא לב"ו מהש"ך. לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם, כגון י"ו מאלהיו, נ"ו מאלהינו, ה"ם מאלהיהם, כ"ם מאלהיכם. כל השמות האמורין באברהם קדש, חוץ מזה ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדיך [שהוא חול], משום ר' אליעזר המודעי אומרו אף זה קדש. כל שמות האמורין בלוט חול, חוץ מזה שהוא קדש ויאמר לוט אליהם אל נא וגו'. כל השמות האמורין בנבות קדש, במיכה חול, בגבעת בנימין קדש. כל שלמה האמור בשיר השירים קדש, למי שהשלום שלו, חוץ מזה האלף לך שלמה שהוא חול. כל מלכיא האמור בדניאל חול, חוץ מזה אנת הוא מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא. המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה, אבל דיו שנפל על הכתב מותר למוחקו, שלא נתכוון אלא לתקן. אמר מר רב סעדיה שמותיו של הב"ה הנעתקין ממדותיו, כגון בורא יוצר ואדון רחום וחנון ונוקם, אם טעה הסופר וכתבן שלא במקומן נמחקין. ושמותי' העקרים אם טעה וכתבן שלא במקומן אין נמחקין, והם ששה, יי הנכתב בי"ה, יה, אל אלהים, שדי, אהיה. ונשאל ממר רב האיי ז"ל על כך, ואמר שהזכיר עוד בהלכות אלוה, והזכיר עוד אל"ף דל"ת, ובודאי שמות הללו שניהם אין נמחקין, אלא כי אלוה אפשר לומר שהוא בכלל אלהים לשומם שבעה, ואפשר לומר כי הוא שם בפני עצמו ונמצאין אלו שמונה, כי אל"ף דל"ת לא הזכירו מר רב סעדיה. ולא הזכיר צבאות, ובהלכות כתוב, ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ואנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי. ופרשו רבואתה ראשונים כל מקום שנאמר ה' צבאות, אלהים צבאות אין נמחק, ומקום שכתוב ה' אלהי הצבאות, וה' אלהי הצבאות אלו ישראל, וצבאות נמחק. [נמצאו] שלשה יתירים על הששה שהזכיר מר רב סעדיה, אלף דלת, [אלוה] כמו אלוה עושי, וצבאות, הרי תשעה.
